כאקט של סולידריות , באוטופיה של הגן, יערכו סיורים בוטניים בשלוש שפות כפעולה פרפורמטיבית. את הסיורים ידריכו מדריכים מקצועיים של הגן.
אורך הסיור כשעה.

יש להזמין מקום לסיור בעברית אנגלית או ערבית

בשנה האחרונה צילמתי את עצמי במקומות פרטיים שונים, בזמנים שונים של היום. הופעתי לעין המצלמה לבדי וכך אספתי מספר רב של תמונות.
ירדתי למחסן ומשם דליתי חומרים, שנשמרו מספר רב של שנים. חומרים בקופסאות ותיקיות של סבא שלי ושלי.
סבי היה צייר.
אספתי
נשמרו
דליתי
השתמשתי
אני מבקשת לפרוש הרהור על גוף, חומריות, יצירתיות, מבט וזמן.

ב-לא, לפרויקט סופי, שהוא יום עבודה עם הרקדנים, ניצור פרטיטורה שנבנית ממסירה של תנועות, זיכרון, ביצוע חי, למידה וכתיבה משותפת, מרווחים ואזורי ביניים. החומר שייצבר בין המופיעים הוא אזור משותף, הוא חוצה את האישי, וככזה הוא נתון לתנודות, טרנספורמציות, בלימות ושיהוקים. ביום הזה, נחזיק בזמן והזמן יחזיק בנו. עד שיגמר.

החרדה של אליסטר עוסקת בכניסה לעבודה חדשה, במעברים בין הרחבה לצמצום, במעברים בין ריקוד ושפה. המחשבות שלי נעות סביב מושג החימום: איך נכנסים למשהו חדש, איך נכנסים למקום של התמקדות דרך פתיחה של אפשרויות. אני תוהה על פעולת הדמיון, ועל רצון להיכנס למשהו צר, להתמזג ברצף דרך התפזרות, טלטלה או העברה מופתעת. אני מבקש להיכנס דרך מקומות רבים, לסייר בשום מקום, ורוצה לברר איך בסיור שכזה מוצאים עוגנים. בעבודה אני מבקש לשהות בהרחבה, ברגע שבו אפשר לתת לעצמנו לסייר, לא לעצור, לא להצטמצם עדיין, בתקווה שכאשר נרצה להצטמצם לא יהיה בנו כיווץ. האם אפשר לשהות במקום שבו הכל אפשרי ולמדוט בספציפיות של הסיטואציה?

מושג החברות הוא אחד הערכים הנעלים המייחדים את האדם ומאפשרים לו לממש את מיטב תכונותיו. המושג עצמו מציין קשר מיוחד בין אנשים, שגובר על שיקולי תועלת או רווח אישי, שכופף תחתיו את חובותיו של אדם, ולפעמים עומד אף מעל טובת החברה והמדינה. אריסטו מבחין בין שלושה סוגי חברויות: חברות לצרכי הנאה, חברות לצורכי תועלת, וחברות על בסיס ערכי. בעוד ששני סוגי החברות הראשונים מצריכים קירבה ונוכחות של החבר הרי שהחברות מהסוג השלישי אינה כפופה לנוכחותו של האחר או אפילו לקיומו הפיזי. סוג חברות מיוחד זה עם ׳אנשי העבר׳ (עם המתים) עומד לא פעם בבסיס של התעמתות עם מסורות עכשוויות, ניסיונות להחיות מסורות נשכחות, כמו גם ניסוח של מסורות חדשות, וכפי שקרה באופן מובהק בראשית הרנסאנס בקרב ההומניסטים.

הרפתקה שהחלה במחשבה לנייד חומרים תנועתיים ממדינות אויב בהסכמה. מחשבה שבתורה הפכה למסע לחיפה ולנצרת וחזרה הביתה לירושלים ותל אביב. הרפתקה שמורכבת מהאנשים שפגשנו בדרך, הסירובים, האפשרות להיות בתוך תנועה חסרת אמביציה ונטולת אינטרס. מחשבות על הרקדה ורפרטואר, סולידריות ומחול. וגם קצת פינה באוש. מאי זרחי ומאיה לוי משלימות משבצת חסרה.

פבלו ג'יזברט הוא אחד ממנהלי El Conde de Torrefiel – פרויקט שפועל מברצלונה בראשות טניה ביילר (נ. 1980 שוויץ) ופבלו ג'יזברט (נ. 1982, ספרד) - שיצירותיו נולדות מתוך תנועה בין ספרות, אמנות חזותית וכוריאוגרפיה, במטרה להתעלות מעל הפרמטרים של השפה המילולית. עבודותיהם עוסקות בתחושה של זמניות אימננטית מנקודת המוצא של ניתוח סינכרוֹנִי של ההווה וחקירת האפשרויות שגלומות בזמן שבו אנו חיים. El Conde de Torrefeil מבקשים להבין את הקשרים שבין רציונליות ומשמעות הדברים כפי שהיא נקבעת בשפה, כמו גם להפשטה של מושגים, המדומיין והסימבולי ביחס לדימוי.

פרויקט El Conde de Torrefiel הציג בחללים ופסטיבלים כמוKunstenfestivaldesarts בבריסל, פסטיבל הסתיו בפריז, Festival Transamériques במונטריאול, פסטיבל אלקנטרה בפורטוגל, FestWochen בווינה ו Théâtre de Vidy-Lausanne. בשנת 2018 העלה El Conde de Torrefiel את יצירתם השביעית לבמה La Plaza.

"הדמיון לשלטון", הסיסמה הידועה של מהפכני 68 בצרפת, לא רק שימשה להפגנות סולידריוֹת נגד המבנה התרבותי והפוליטי הקיים, אלא מיקמה בחזית המאבק את הכוח המשותף לדמיין עולם אחר.

בסלון פרפורמנס 0:7 נשוחח על מודלים שונים של חבירה יצירתית בירושלים, ועל ההפעלה הסולידרית של הדמיון, האמנות והפרפורמנס. נשאל מהו מודל ההתנהלות של יצירה המבוססת על שיתוף פעולה – איך מתנהלים בה העניינים ומונעות בה היוזמות? מאילו בחינות המבנה והמפנה החברתי של יצירה ביחד הם כלכלה של כוח, ומהם גבולותיו, יתרונותיו וחולשותיו? האם זה מודל לאקטיביזם אזרחי ומה אחריותנו כלפיו? ומה הקשר בין היצירה השיתופית לעיר, מה ייחודה במרחב הטעון של ירושלים?

"כל האמנים דומים זה לזה. הם חולמים לעשות משהו שיהיה חברתי יותר, קולבורטיבי יותר וממשי יותר מאמנות" (Dan Graham in Claire Bishop, Artificial Hells).

איך נוכל לייחס אמירה זו לעצמנו?

הצעה.
לבוגרים של השנה שחלפה.
הצעה. כזו שאפשר לסרב לה ושאפשר להיענות לה. כזו שאפשר להתמסר לה.
הצעה לחיים משותפים. בזמן ובחלל. חלל מוכר מזמנים אחרים שבהם הייתם תלמידים.
הצעה שנותנת אפשרות למחשבה משותפת ולעשייה משותפת. וגם להתנגדות.
הצעה שאינה ערבה לתוצאה. רק ערבה לאפשרות של ההתכנסות. של האפשרות להיות ביחד.
תשעה אמנים. בוגרים של בית הספר לתיאטרון חזותי נפגשים שנה מתום לימודיהם לחיות במשותף בחלל בית הספר ומתוך כך ליצור ולאצור אירוע משותף.